פסק-דין בתיק ת"ק 1110-07-11

1.         בפני תביעה כספית בסכום של 18,800 ש"ח בגין סלון פגום שלטענת התובעים, רכשו מהנתבע בסכום של 7,800 ש"ח, וכן בגין אי תשלום מלוא התמורה בגין עבודות שביצע התובע 1 (להלן:"התובע"), בבית הנתבע.

            לטענת התובעים, הסלון שרכשו מהנתבע הגיע פגום ואולם, גם לאחר שנשלח על ידי הנתבע לתיקון, חזר עם פגמים. התובעים טענו, כי לא הסכימו לתת שוב את הסלון לתיקון והנתבע הסכים כי יבחרו סלון חדש במקום הסלון הפגום ואולם לבסוף, לא הסכים להחליפו.

            לעניין התמורה שלא שולמה, טען התובע כי סיכם עם הנתבע על ביצוע עבודת גג רעפים בסכום של 12,000 ש"ח ופרגולה בסכום של 5,000 ש"ח (להלן: "העבודות"), כאשר בפועל התובע שילם לו רק סכום של 6,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבע, המדובר בתביעה שקרית. הנתבע טען כי התובעים הם שסירבו לקבל שירות תיקונים לסלון, וכי התובע  קילל ואיים על הנתבע בנוכחות לקוחות ואף גרם נזק לביתו בזדון. לטענת הנתבע, שילם לתובע את מלוא התמורה עבור העבודות שביצע, לרבות באמצעות הרהיטים, כפי שסוכם בין הצדדים.

3.         בתאריך 5.2.12 הופיעו הצדדים בפני וחזרו על טענותיהם.

            התובע הוסיף בעדותו, כי התמורה על הסלון שולמה על ידי התובעים במזומן ובשקים. לטענת התובע, את התמורה היחידה עבור ביצוע העבודות קיבל באמצעות החזרת שיק על סך 6,000 ש"ח שמסר לנתבע עבור הסלון.

            הנתבע הכחיש טענות התובעים וטען, כי מלבד 2,500 ש"ח במזומן אשר שולמו על ידי התובעים והוחזרו להם לאחר שסוכם על ביצוע העבודות, לא שילמו התובעים כל תמורה עבור הסלון.

            לטענת הנתבע, סוכם בין הצדדים, כי במקום תשלום התמורה עבור הסלון, יבצע התובע עבור הנתבע, עבודות לבניית גג רעפים. הנתבע טען, כי סוכם על תמורה בסך 15,000 ש"ח בלבד (12,000 ש"ח עבור בניית הגג ו- 3,000 ש"ח עבור בניית הפרגולה). הנתבע טען, כי שילם עבור העבודות באמצעות מסירת הסלון בשווי 7,800 ש"ח, ללא תמורה (לאחר שהחזיר לתובע את הסך של 2,500 ש"ח), וכן בתשלום נוסף במזומן בסכומים של 6,300 ש"ח ו- 2,500 ש"ח. למעשה טען הנתבע כי שילם לתובע, אף סכום גבוה מהתמורה שסוכמה.

            הנתבע הוסיף כי הצדדים הגיעו להסכמות ביניהם בעקבותיהן אף הוציא הנתבע חשבונית לתובע בסכום של 6,000 ש"ח ולאחר מכן התובעת 2 אף החלה לעבוד בניקיון בית הנתבע. התובע תיאר כי במהלך עבודתה אצל הנתבע, סיפרה התובעת 2 לאשת הנתבע, כי הסלון שהיה פינתי אינו מתאים לה, ובעקבות פניית אשתו, הסכים הנתבע להחליף את הסלון, אלא שהתובע הגיע לחנותו ואיים עליו.

דיון :

3.         כבר עתה אציין כי מדובר בגרסה מול גרסה: בעוד שלטענת התובעים שילמו בשקים ובמזומן עבור הסלון, טען הנתבע כי מלבד סכום של 2,500 ש"ח, אשר הוחזר לתובע, לא שילמו התובעים כל תמורה עבור הסלון. כן טען הנתבע, כי בהסכמה היה אמור הסלון להיות חלק מהתמורה עבור ביצוע העבודות.

            כמו כן, בעוד שלגרסת התובע, התמורה עבור ביצוע העבודות סוכמה על סך של 17,000 ש"ח (12,000 ש"ח גג + 5,000 ש"ח פרגולה), הרי שלטענת הנתבע, סוכם על תמורה בסך של 15,000 ש"ח בלבד.

עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם שולמה תמורת העבודות מעבר לסכום של 6,000 ש"ח, אשר אין חולק כי שולם.

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על תובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן, המדובר בגרסה מול גרסה ולפיכך, היו צריכים התובעים לשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את גרסתם על פני גרסת הנתבע. ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובעים לא שכנעו את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתם היא הנכונה, לא הרימו את נטל ההוכחה באותם עניינים.

לאור האמור, מאחר שהתובע לא הציג כל ראיה על פיה, סוכם על תמורת העבודות בסכום של 17,000 ש"ח (ולא בסכום של 15,000 ש"ח, כטענת הנתבע) ומאחר שנטל ההוכחה מוטל כאמור, על התובעים, יש להעדיף את גרסת הנתבע בעניין. התובע לא הציג הסכם, או הזמנת עבודה, או הצעת מחיר, או חשבוניות, או כל מסמך אחר אשר יתמוך בטענתו כי תמורת העבודות סוכמה על סך של 17,000 ש"ח.לפיכך כאמור, לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת טענתו זו.

בהערת אגב אציין, כי בעדות התובע אף נמצאה סתירה ביחס לגובה התמורה שסוכמה: בעוד שבכתב התביעה נטען לעבודות גג בשווי 12,000 ש"ח ופרגולה בשווי 5,000 ש"ח, הרי שבעדותו טען התובע לעבודות גג בשווי 11,000 ש"ח ופרגולה בשווי 7,000 ש"ח (עמ' 3 שורה 28 ועמ' 4 שורה 1 לפרוטוקול).